קוראים בהולנדית-מוזיאון ספרי ילדים בהאג

כל יום ראשון בבוקר אנחנו שותים המון קפה, ואז פותחים גוגל ומחליטים לאן נוסעים היום. כשנחזור לארץ אני מתכננת לטוס להולנד כל מוצאי שבת רק כדי להתעורר ביום ראשון בבוקר ליום חופשי, שבועי, קבוע. לא חג, לא שבת, סתם יום של חול שהוא חופש, כל שבוע מחדש. מה היה קורה במדינת ישראל אם היה לנו…… להמשיך לקרוא קוראים בהולנדית-מוזיאון ספרי ילדים בהאג

על יוגה וכביסה

כביסה היא כמו יוגה, אם לא עושים אותה, היא לא נעשית מעצמה. כביסה היא כמו יוגה, אם מזניחים קשה לחזור. כביסה היא כמו יוגה, עם הזמן מתייעלים. כביסה היא כמו יוגה, כשכל דבר במקום הנפש רגועה. כביסה היא כמו יוגה, צריך להקדיש לזה זמן. אף פעם לא עשיתי יוגה, לנשום מהאוזניים זה לא בשבילי, אני…… להמשיך לקרוא על יוגה וכביסה

לונדון, בלי מגבונים

רחמים. רחמים על אמהות וילדיהן הפעוטים המדדים בשדה התעופה בחמש בבוקר עם חוברות צביעה ועיניים אדומות. הפעם זו לא הייתי אני. לא לא. אני ארזתי, לבד. נסעתי, לבד. אל תדברו איתי, אל תבקשו ממני, אל תראו לי, אל תמשכו לי, אל תמרחו עליי, אל תקראו לי. אמא לא פה. אבא כן. באלגנטיות בלתי אופיינית הונחה…… להמשיך לקרוא לונדון, בלי מגבונים

הקנוניה של אביגיל וביקור בספריה העירונית

בספריה של אמסטלפיין, שנמצאת בכיכר המרכזית של העיר שהיא גם הכיכר המרכזית של הקניון, כפי שכתבתי כאן לפני חודשים מספר, אפשר לשאול ספרי קריאה. אין זו רבותא.  נפלאות נוספות מתרחשות שם, הנה ארבע מובחרות: מתקיימים בספריה שיעורים קבוצתיים בהולנדית. סינים והודים יושבים מסביב לשולחן עגול עם דודות הולנדיות, קוראים ספרונים בהולנדית קלה, שותים קפה ודנים.…… להמשיך לקרוא הקנוניה של אביגיל וביקור בספריה העירונית

קלאכטן סוף

יום אחד החלטתי להפסיק להתלונן. כלום לא השתנה. בחוץ עדיין היה קר וחשוך, עדיין לא הייתי סגורה על מה אני רוצה לעשות עם עצמי כאן ובועז עדיין לא הלך לגן. רק החלטתי שיותר אני לא מתלוננת. לא מתלוננת לעצמי בשקט וגם מפסיקה לקטר ולסנן מתחת לשפם כשבערך שומעים, מפסיקה להתלונן על ההולנדים והגבות המחוברות והשפה,…… להמשיך לקרוא קלאכטן סוף

כשההולנדים כועסים

כשההולנדים כועסים אפילו הצנחנים בוכים, זה מפחיד. הם כועסים בנימוס, 'kindly but urgently', בלי להרים את הקול ודי בשקט, אבל כל הגוף שלהם מתכווץ, הגבות נפגשות והם מוכנים להרוג. בפעם הראשונה כעסו עלינו בנימוס שני שוטרים במדים כשנתפסתי נוהגת בלי רישיון, סיפור שכבר הוזכר פה בעבר. זה יכל היה אולי לעבור בלי הרבה דרמה אם…… להמשיך לקרוא כשההולנדים כועסים

אבולוציה של געגוע

בשבת האחרונה בארץ ישבתי עם חברה על הספסל בשכונה ודמיינתי את הגעגוע. הילדים שיחקו כדורגל של שבת, היה חם, ונשארו לנו עוד חמישה ימים עד לטיסה. דמיינתי את הרגעים האלה ממוסגרים במסך של געגוע, געגוע לעתיד לבוא. אמרתי לה שעוד לא נסענו אבל אני כבר צופה אותו. צופה את נהרות הגעגועים שהולכים להציף אותי בקרוב,…… להמשיך לקרוא אבולוציה של געגוע