אמסטרדוס

להיות דוסים בהולנד זה לא להיט. זה גם לא נורא כמו, נגיד, איפשהו במזרח הרחוק, נגיד בסין, וגם אין לנו כאן קורונה, רק הייניקן. אם גרים באזור הנכון אז יש מספיק בתי כנסת, איטליז כשר אחד, מכולת כשרה, שתי מסעדות, שלושה בתי ספר יהודיים:  חרדי, מסורתי בכאילו ותיכון שלומדים בו גם ילדים יהודים. כל זה…… להמשיך לקרוא אמסטרדוס

שמונה דברים שאני אוהבת אצל ההולנדים

פורסם בדאצ׳טאון ב- 22/1/2020 1. שהם שקטים, נקיים ומסודרים ככה אמרה בתי בת התשע כששאלתי אותה מה היא אוהבת אצל ההולנדים, והיא כמובן צודקת. הם שקטים, נקיים ומסודרים. ובגלל זה, כשביום האחרון של השנה המדינה נראית כמו שדה קרב, זה כנראה נסלח כי בכל שלוש מאות שישים וארבעה הימים האחרים, שקט ודממה למות. רבות מדובר…… להמשיך לקרוא שמונה דברים שאני אוהבת אצל ההולנדים

פס הפרדה רצוף

אני עומדת בתור לקופה ומחזיקה שלושה בקבוקי יין, דגים וחבילת אפונה קפואה. כבד לי ולא נוח, האפונה קרה, אין לי סלסלה ואני משתוקקת להניח את המוצרים על פס המסוע של הקופה ולהפריד אותם, מיד, מהמוצרים של הלקוח שמחכה מאחוריי. להפריד עם פס ההפרדה הקטן הזה מפלסטיק, החפץ הזה, שהוא כמעט סמל. שלא יתערבבו בקבוקי היין…… להמשיך לקרוא פס הפרדה רצוף

הסיפור שלי עם חפצים-מחווה ל-Black Friday

פורסם בדאצ׳טאון בדצמבר 2019.    בוקר אחד לפני שנה וחצי או שנתיים פתחתי את דלת ארון הבגדים וכל תכולתו נפלה עליי. בלי שום סדר או קיפול, בערבוביה נוראית נקברתי תחת סוודרים, חולצות קצרות, גרביונים ומטפחות. נפלו עליי בגדים שלא זכרתי שיש לי, פתאום אפילו שמחתי לראות את הגרביים הסרוגים הישנים, וסוף סוף מצאתי את הפיג׳מה…… להמשיך לקרוא הסיפור שלי עם חפצים-מחווה ל-Black Friday

אבל תרבות

 פורסם בעיתון הישראלי-הולנדי דאצ׳טאון בנובמבר 2019    נֵלי, השכנה ההולנדית שלנו, מעולם לא תקרא את זה. אמנם רק קיר אחד מפריד בין הבתים שלנו, אבל יותר מדי קטגוריות מפרידות בין חיינו. היא בת שמונים ושבע או יותר, היא בטח לא בפייסבוק ולא קוראת עברית. גם אם נניח שהיא קוראת עברית להנאתה, נגיד שהיא נוצרייה אוהבת…… להמשיך לקרוא אבל תרבות

למה החלטתי להישאר בהולנד לתמיד

למה לא בעצם, הא? מה רע לנו פה? החיים כאן נוחים יותר בכל פרמטר ובכל קנה מידה. אחרי ביקור מאובק, צפוף ורועש בארץ, החזרה להולנד הייתה כמו מים בנווה מדבר, כמו מקלחת צוננת אחרי יום מיוזע. נחתנו אל הרוגע והירק, הנימוס והיעילות, הביורוקרטיה הידידותית והסטרופ וואפל. יומיים התהלכתי כמו תיירת, מוקסמת מהמראות והשקט, מהכבישים המרווחים…… להמשיך לקרוא למה החלטתי להישאר בהולנד לתמיד

על שמיים, עופות ונצנצים

הגשם ירד כל היום של ערב החג והוא שיבש את התכניות. הרעיון היה לצאת לדשא שלפני הבית, כשכל ילד מחזיק דף עם מילה וכולם ביחד מרכיבים את ברכת החג המסורתית שמצולמת ונשלחת לכל הקצוות ושלא נהיה זנב. ולמרות הבישולים והאורחים והנקיונות והעופות והחלות, זה היה הדבר הראשון שרציתי לעשות בבוקר, הדבר הכי ראשון. עד תשע…… להמשיך לקרוא על שמיים, עופות ונצנצים

הבית של קורי טן-בום בהארלם

שמעתם על קורי טן-בום Corrie Ten-Boom? היא הייתה אוונגליסטית אדוקה וחסידת אומות העולם. בבית שלה בהארלם , מעל חנות השעונים של אבא שלה, היא החביאה יהודים, במחבוא שנבנה במיוחד. זה  מחבוא קשוח, כוך קטן מאחורי קיר כפול, שנכנסים אליו בזחילה דרך מדף מוסתר בארון. בתחילה היה לוקח למתחבאים שתיים וחצי דקות להיכנס אל המחבוא, ועם…… להמשיך לקרוא הבית של קורי טן-בום בהארלם

הכביסה שלי mijn was

את הטקסט הזה קראתי בערב נשים ׳באות בטוב׳,  שקיימנו לכבוד השנה החדשה.  היום, אני רוצה לדבר על  כביסה.  ובהולנדית: mijn was, הכביסה שלי.  מה אנחנו יודעות על כביסה? האסוציאציות הן שהיא לא נגמרת, מייאשת, מעצבנת, שנואה, מצטברת, משעממת, היא הכרח, אך אין ברירה. אני רוצה לספר לכן מה אני למדתי על כביסה. למדתי שלמרככי הכביסה…… להמשיך לקרוא הכביסה שלי mijn was

בלדה לשקיות פלסטיק

סבתא שלי הייתה מייבשת שקיות פלסטיק על חבל במטבח. לכל שקית היו חיים ארוכים, כיבדו אותה, היא הייתה חשובה. רק כשהייתה כבר דקה מדי, מלאה בסימני קיפולים, רחוקה מלהיות שקופה, רק אז היה מותר להשליכה אל הפח. בכל בית בישראל יש חפץ פולחני שמהותו לא ברורה,  זהו מתקן לאחסון שקיות פלסטיק. המתקן הזה הוא אשליה…… להמשיך לקרוא בלדה לשקיות פלסטיק