על נסיכה הולנדית ובניה בלתי חוקית

בצהרי יום כיפור הראשון שלנו בהולנד – בערך לפני שנתיים וקורונה – צלצלו בדלת.

זה היה שליח של הדואר, מחזיק מעטפה עבה עם כיתוב בעברית. כתב מוכר, זו חברה שלי מהארץ. מה היא שלחה? והגיע דווקא ביום כיפור?

אמרתי תודה והושטתי את היד. השליח הושיט לי אייפד ועט אלקטרוני, לחתום.

חייכתי. ׳סליחה, אני לא יכולה לחתום.׳

 ׳אבל קיבלת חבילה, אז את צריכה לחתום על האישור, לאשר שהיא הגיעה׳ אמר השליח, ׳הנה כאן.׳

׳אני ממש מצטערת,׳ איך אסביר לו?  

׳תודה רבה על החבילה, פשוט זה יום חג,  זה יום חשוב ליהודים, אני לא יכולה לחתום על האייפד, אסור לי.׳

הוא לא השתכנע. מה הקשר בין חג חשוב לחתימה אלקטרונית? לכל העולם יש חגים, וכולם חותמים על משלוחים על האייפד.  אין שום קשר. ׳אז את לא רוצה את החבילה?׳

אחרי יום כיפור הגיע סוכות. חברים בנו סוכה על המרפסת ולמחרת גם אצלם דפקו בדלת. זה לא היה שליח, אלא שכן. הוא התכוון להתלונן בעירייה על בניה בלתי חוקית במרפסת. בינו לבין עצמו הוא גם חשב, שלהניח ענפים במקום גג, זה מעשה מטופש נורא. ענפים מפני הגשם ההולנדי. באמת.

שכנים אחרים הצליחו לשכנע את הבחור הממורמר, שמדובר במנהג יהודי עתיק. ושאין לו מה לדאוג, לשכן, כי הצריף הבלתי חוקי ייעלם אחרי שבוע, כלעומת שבא. שבוע, שמונה ימים גג. גג ענפים.

שני כיורים שווים בגודלם במטבח אחד – בשביל מה? כל כך הרבה כלים יש למשפחה הזו?

ומה שיש לך על הראש – המטפחת הזו, היא יפה. אתם מוסלמים?

 ולמה  אתה רוצה מפתח רגיל ולא חשמלי לחדר במלון? 

ומה לגבי תחרויות ספורט שנערכות בשבת? כשרשמנו את בתנו לחוג התעמלות אמנותית, לקחנו בחשבון שיכול להיות שהיא תתאמן תקופה ארוכה אבל לבסוף לא תוכל להשתתף בתחרות. החלטנו ללכת על הדרך ולא על היעד.

׳השקיעה מתקרבת, אתה צריך ללכת!׳ מפצירים הקולגות ההולנדיים בבן זוגי בצהרי יום שישי. הם כבר יודעים שבימי שישי שעות העבודה שלו קצרות יותר, ושהן מתקצרות בהתאם לשעת שקיעת השמש. הם גם יודעים שהוא לא אוכל את מה שהם אוכלים ואפילו יודעים מה צריך לקרות כדי שהאוכל שלו יהיה ׳בסדר׳, יהיה ׳כושר׳.

׳אסור שזה יהיה משהו שגדל בשנה השביעית, ואסור שזה יהיה מפרה שירו בה,׳ מסביר בידענות פייר הצרפתי.

׳עכשיו זה החג הזה שבו אתם לא אוכלים לחם?׳ הם שואלים את יובל מתישהו בסוף ספטמבר.

 ׳לא, עכשיו זה החג שהם יושבים באוהלים,׳ מתקנת קלי האמריקאית.  בונים צריפים על המרפסת ומכסים בעלים. לך תבין ת׳יהודים האלה. 

הם יודעים לא להציע לו קפה אחרי שהציצו בקופסת האוכל המסקרנת שלו וגילו שם קציצות.  

ויודעים שאם הם רוצים לפרגן, אפשר להביא לו איזה ממתק טבעוני. הם לא מצליחים להבין, ממש לא מצליחים להבין, מה הקשר בין השבת היהודית לעובדה שאסור לחתוך נייר טואלט. והם צודקים. יש דברים מוזרים ביהדות הזו שלנו.

 יהודים רבים בעולם, רבים מהם דתיים. רבים מהם חיים לצד לא-יהודים שמכירים את אורחות חייהם. ועם זאת, השמש לא זורחת מהפופיק היהודי שלנו. לא כולם מכירים את משמעות מנהגי היהדות, לא תמיד ולא מקרוב.  

׳איזו שפה אתם מדברים?׳ שואלים אותנו לפעמים  בפארק, בסופר, במוזיאון. ׳זה נשמע ממש מוזר אבל זה לא ערבית, נכון?׳

׳אנחנו מדברים הבראוס, עברית. זו השפה שמדברים בה בישראל,׳ אנחנו מסבירים. האם בגאווה? האם בענווה? ואולי בדיוק עשינו רעש וכדאי להנמיך פרופיל?

ומה עם החבילה שהגיעה ביום כיפור?

בסוף השליח הבין. לא יודעת מה בדיוק אבל הבין וחתם במקומי. בחבילה (שנפתחה במוצאי חג, כמובן) היו ספר ומכתב. זה היה ספר סיפורים ירושלמיים, של הסופר חיים באר.  היה שם איזה סיפור על נסיכה הולנדית בשם ז׳אן מרקוס, שהגיעה לירושלים מהולנד לפני מאה שלושים שנה ובנתה בירושלים בניין ענק שיישמש מחסה למאה ארבעים וארבעה אלף היהודים ברי המזל שיישארו בחיים אחרי שכל העולם ייחרב באחרית הימים. די מלחיץ. היא קראה לבית הזה ׳בית השלום׳, חזרה להולנד בגלל מחויבויות קודמות ואחר כך שבה לירושלים. השכנים הערבים סיפרו שתמיד היה אצלה בחדר קומקום רותח. שאם יבוא המשיח, היא תהיה הראשונה להגיש לו כוס תה.

לא מצאתי את הנסיכה המסתורית באילנות היוחסין של משפחות המלוכה ההולנדיות, כי היא לא משם, אך אפשר גם אפשר למצוא אותה בויקיפדיה (תודה לתמר הירדני). במקום ׳בית השלום׳ של הנסיכה בירושלים עומד כבר עשרות שנים מלון ׳פלאזה׳. יש שם כמובן גם מפתחות לא חשמליים.

למה הבאתי את זה כאן? ההקשרים קלושים, יש להודות. הולנד-ירושלים, ׳בית השלום׳ והקומקום שתמיד רתח. הייתה לה מוטיבציה, לנסיכה ז׳אן, ואין לי מושג מה היא עישנה ומה ראתה שם בחזיונות אחרית הימים.   ובגלל הספר כמובן, שהגיע מהארץ במעטפה עם שליח ואייפד, ביום כיפור.  

ובחזרה למטפחות, את האחרונה שבהן מצאתי דווקא בחנות של אופנה מוסלמית ברחוב קאנאלסטראט באוטרכט, ליד המסגד הגדול. הקולניות, חנויות התבלינים, השפה הערבית, הירקות הטריים המוצגים לראווה ברחוב, המזללות והמוסיקה המזרחית – גרמו לי להרגיש בבית.

כיהודים, דתיים, ישראלים שחיים בהולנד, התרגלנו להסתכל על עצמנו מהצד. לא לעורר מהומות, לא לדרוש, להסתגל. לא להטיף, לא ללחוץ, לא לחפור. להשתדל לחיות בחן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, כל אדם.

זה נחמד לפעמים, נקודת המבט הצנועה והמעט מתרפסת הזו. היא מאפשרת פרספקטיבה, אבחנה בין עיקר לתפל, ואיזה רוגע. על כל אלה, אבל גם על הגעגועים, אני מודה.  

2 תגובות בנושא “על נסיכה הולנדית ובניה בלתי חוקית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s