עברנו להולנד- רשמים מהחודש הראשון

אז בסוף הפוסט שסיפר על הביקור החטוף שלי באמסטרדם לפני כחצי שנה, לא דמיינתי ולא שיערתי שבעוד כמה חודשים אכתוב את זה. הביקור ההוא התרחש מעט לפני שהתקבלה (או שמא יש לומר, 'נלקחה', באופן אקטיבי) ההחלטה על המעבר להולנד. המשפט האחרון בפוסט היה נבואי משהו, בלי לדעת מה נובא. "עוד נחזור לאמסטרדם, כולנו ביחד, לאספרסו ארוך ואולי גם לשוקו". והנה אנחנו כאן. 

מהר מהר מהר כשאביגיל חותכת עגבניות שרי קטנטנות לסלט עם סכין חדה מדי, בועז עומד לידה על כיסא גבוה מדי ונעמי ויואב בקומה השנייה משחקים בחנות ממתקים עם כל מה שהם קיבלו אתמול בשמחת תורה של חג שני של גלויות שזה כמות בגודל של חנות, מהר מהר מהר אני כותבת מילים קצרות ולא מספקות על מה שעובר עלינו כאן בחודש הראשון שלנו באמסטרדם. דבר ראשון ראשון, אנחנו בכלל לא גרים באמסטרדם. אנחנו גרים בעיר בת שמונים אלף תושבים שסמוכה לאמסטרדם מדרום, ושמה אמסטלפיין. כותבים את זה Amstelveen, גוגל מפות לא יודע שבהולנדית האות V מבוטאת כ-F, ויוצא לו אמסטלביין, וזו טעות של צעירים. לאמסטלפיין יש עירייה נפרדת, ספריה עם ספרים בעברית-טרם נבדקה, אגם גדול ויער, וקניון בגודל של חצי עיר. הכיכר המרכזית של הקניון היא בעצם מרכז העיר, מזה ניתן להסיק שתי מסקנות אפשריות: מסקנה אפשרית ראשונה- אין כאן אתר אחר, ראוי יותר, שיכול לשמש כמרכז העיר. מסקנה אפשרית שנייה- הקניון העירוני הוא אתר ראוי, ראוי מאוד, שמייצג ערכים ראויים ונעלים בעיני אנשי אמסטלפיין עד כדי הכתרתו למרכז העיר. כלומר, צרכנות וקניות הם ערכים נעלים וראויים. נו, ניחא. בימי שלישי ושישי מתקיים בכיכר שוק עירוני, וכיכר השוק המרכזית זה כבר משהו אחר, כיכר השוק זה הרי בכלל מירושלים של זהב, אז בסדר. הנה תמונה משם, חדי העיניים שביניכם יוכלו להבחין במיצג דמוי מזרקות טדי מימין. גם כאן הן קופצות לסירוגין, אבל כל היום ולא רק בשעה אחת עשרה-אחת-שלוש-וחמש, ואין פה מאות ילדים עם פאות ארוכות וציציות רטובות שקופצים ביחד איתן. מאוד מתורבת ושקט. לא נעים להיות רועש ורטוב.

WhatsApp Image 2018-09-25 at 19.16.18
כיכר Staadsplein, קניון Stadshart, מרכז העיר אמסטלפיין

יובל רשם אותי למרתון אמסטרדם שיתקיים עוד שלושה שבועות אבל אני לא מצליחה להתאמן. פעמיים יצאתי לרוץ סביב האגם. כולם פה ספורטיביים בקטע פסיכי שרק לקנא וליד הבית שלנו כל יום שני חולפות נערות חטובות על אופניים וגרבי ברך, עם מקלות הוקי ארוכים. אני גם לא מצליחה לסיים את העבודות שלי לבר אילן, או להגיש את הצעת המחקר, או לכתוב משהו לבלוג. אנחנו קצת מרגישים פה כמו בקורס קצינים, עייפים נורא, עמוסים בביורוקרטיה ומשימות ורעבים.

WhatsApp Image 2018-08-31 at 10.07.13
De Poel, האגם של אמסטלפיין בשעת בוקר מוקדמת, כאן רצים ורוכבים על אופניים

אם להיות כנים, אנחנו לא באמת רעבים. היינו מאוד רעבים בהתחלה, עכשיו כבר אוכלים סבבה.  אנחנו גרים רחוק יחסית מהאזור היהודי שבו ממוקמות החנויות הכשרות, אז לשם מגיעים במתכוון בד"כ פעם בשבוע לקנות בשר כשר ועוד כל מיני מוצרים של יהודים. חוץ מזה, יש רשימה ארוכה של מוצרים כשרים שנמכרים בחנויות רגילות, ואותם אפשר לקנות בלי בעיה. פשוט, הרשימה הזו בהולנדית ולתרגם אותה זה פרויקט. כל פעם שאנחנו מצליחים לחלץ משם עוד מוצר כשר, השמחה גדולה. ממרח לוטוס, למשל. ומלא מלא ממתקי מארס וסניקרס. דג סלומון. פריכיות אורז. מקרל מעושן.

קניות זה פרויקט תלת-שלבי. ראשית יש להבין מהו המוצר שאתה רואה, למה הוא משמש. האם זו אבקת כביסה, נוזל למדיח או שמפו? גם אם על כל הבקבוקים יש ציורים של פרחים סגולים, קיים הבדל  בין נוזל לגיהוץ ותמיסה לניקוי פרקט, וחבל להתבלבל ביניהם. זיהוי המהות, זה השלב הראשון. שלב שני ונחוץ אף יותר– האם אני צריך את זה? ושלב שלישי, והוא לרוב מאתגר מכולם- במידה ומדובר במוצר אכיל- האם זה כשר? כאן נשלפת רשימת הכשרות האינסופית, בהולנדית כמובן, ואני שוב יוצאת מהסופר אחרי שעתיים עם מלפפון אחד ואבקה כלשהי, בדיעבד הסתבר שזה טלק לטוסיק ואני בכלל חיפשתי אבקת אפיה. על שניהם היה ציור של ילד שמח, לך תבין. זאת כמובן טעות כבר בשלב הראשון. מאחורי הבית שלנו ממש יש מרכז קניות שכונתי, ובו כל החנויות הנחוצות, כולל חנות פרחים. כל מלפפון בגודל דלעת עטוף באהבה בניילון נצמד, עם ברקוד ומדבקה. גמבות ארוזות בקפדנות של רמזור באדום-צהוב-ירוק, באריזת ניילון אישית. עגבניות שרי נמכרות בכוסות קטנות, ובכל אחת חמש עשרה עגבניות בדיוק. יחס אישי, זה העניין כאן. אבל רק לירקות, אנשים בד"כ נראים יותר עצובים. זה כנראה השמיים האפורים והזריחה המאוחרת. לקישואים זה לא אכפת.

ההולנדים דייקנים, קפדנים, מסודרים עד אימה ושומרים באדיקות דתית על החוקים. על כל החוקים, ועל המכוניות שלהם גם. האוטו החדש שלנו, טויוטה ורסו עם שבעה מקומות, בן שתים עשרה (!) שנה, נראה כאילו יצא אתמול מהניילון של המלפפון. אנחנו מפחדים להתעטש בפנים ומורידים נעליים כשנכנסים. אבל, לא נכנסים כאן אחד לדברי השני, נותנים לבן השיחה לסיים משפט, ולא אומרים "תעביר לי את המלח, בבקשה", כי זה גס נורא. אומרים "סליחה, פאוזה ארוכה וחיוך, האם תוכל בבקשה, להעביר לי את המלח?". כשבכביש יש תמרור ועליו כתוב "50", זה אומר שכולם, כולם, נוהגים בכביש הזה במהירות המדויקת של חמישים קמ"ש, לא שלושים ולא ארבעים, ובטח ובטח שלא שישים. חמישים בדיוק. כולם.

בימים הראשונים, לפני שקיבלנו את האוטו המצוחצח להחריד שלנו, נסענו הרבה ברכבת. ניסיתי להגדיר את המבטים שעל פני הנוסעים האחרים בהביטם עלינו, תופעה שלא יכלו לקרוא לה בשום שם- משפחה עם שני הורים, מילא, אבל ארבעה ילדים? כשהגדולה עוד לא בת שמונה והקטן בן שנתיים? מה זה? מה עושים עם זה ואיך זה נקרא? אחרי כמה נסיעות ברכבת יכולתי להגדיר את ההבעה הזו כשילוב של תמיהה ורחמים.

מדי פעם אנחנו הולכים לתעלה הכי קרובה לבית שלנו ומטבילים שם כלים. שוב, תמיהה על פני העוברים והשווים. 'מה עושה שם האיש המוזר הזה?', הם תמהים להם בשקט מנומס. מדוע הוא רוחץ סירים ומחבתות בתעלה הדלוחה?

WhatsApp Image 2018-08-30 at 17.53.32
תעלה דלוחה, כאן מטבילים כלים

הילדים מסתדרים נהדר, כבר סופרים עד שתים עשרה בהולנדית ולאט לאט רוכשים להם שפה סודית כנקמה על האנגלית שלנו. בית הספר 'ראש פינה' מוגדר כבית ספר modern-orthodox, ולמרות הדמיון החלקי בשם בינו לבית ספר 'ראשית' שלנו, הרחוק והאהוב, יש מעט במשותף ביניהם. עבודה רבה מוטלת עלינו כעת בבית בנושא החינוך היהודי-דתי, ואנחנו משקיעים בכך מחשבה וזמן. בית הכנסת הקרוב נמצא במרחק של ארבעים דקות הליכה, אנחנו מתאמצים והולכים וכפיצוי על ההליכה יש קידוש שווה ביותר כל שבת וחג, עם הרינג, עוגות חמאה ומלבין קפה. בבית הכנסת תלויות מודעות על הרצאה קרובה שכותרתה "?Why marry a Jew", ורבים מהמתפללים מגיעים לתפילת השבת ברכבם הנוצץ. שונה פה, בהולנד, בחו"ל, בגולה. געגועינו גדולים לירושלים והלב שלנו שם, במזרח.

כמו שכבר אמרתי, אני לא מספיקה לעשות פה כלום. מזל שלפחות יש מדיח. גם את הפוסט הקצר הזה אני כותבת בעודה מתקיימת מעל ראשי חלוקת שלל, כלומר ממתקים, רועשת ואפילו קצת אלימה, מאוד לא הולנדי. כל בוקר נפתח כשבחוץ עוד חושך מוחלט, במעמד הכנת קופסאות האוכל הצבעוניות- קופסא לפירות לארוחת בוקר, וקופסא עם סנדויץ' לארוחת צהריים. אוכל מבושל אוכלים בערב בבית. מכונת הלחם שלנו אופה לנו לחם טרי כל בוקר, וזה כיף. כבר הספקנו לטייל, התארחנו פעמיים בסוכה, הזמנו לשבת, ארחנו חברים של הילדים, קיבלנו דו"ח תנועה, הוזמנו לשני ימי הולדת, נפלנו מהאופניים ונטלנו לולב. בסך הכל אין לנו על מה להתלונן. תלונות, אגב, זה 'קלאכטן' בהולנדית. וגם, אין גימ"ל. מדי פעם אני אכתוב ואתם תמשיכו לקרוא פה, בבלוך.

 

DSC_9738.JPG

 

 

 

 

4 תגובות בנושא “עברנו להולנד- רשמים מהחודש הראשון

  1. יולי גיליתי אותך ואני הולכת לקרא כל פוסט מעכשיו:)
    את כותבת נפלא. מסקרן אותי איך היה נראה ספר שלך.
    ההרפתקאות שלכם מבדרות ומשעשעות אותי ממש ואני בכלל לא מכירה אתכם. וגם הכל כתוב חזק וחד.
    תמשיכי לכתוב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s